הקול בראש... וגם בלב.

יש ימים שאני מרגיש כמו מדף של רגשות.

שמחה מנסה להחזיק אור,

עצב שמושך אותי למטה,

פחד מחזיק אותי דרוך,

וחרדה… תמיד מנסה להרים את הראש.

מי שראה את הסרט "הקול בראש" יודע, אין רגש מיותר.

גם חרדה ועצב לא נגדנו, הם שם כדי לשמור עלינו בדרכם המיוחדת.

בפוסט-טראומה זה פשוט נהיה רועש.

הקולות מתערבבים, והלב מנסה לעשות סדר.

כי האמת? זה לא רק הקול בראש,

זה גם מה שהלב לוחש בשקט